פעם נכנס חסיד לבעל שם טוב ואמר: "מה אעשה שאין לי אפילו אוכל לתת לילדים מרוב העניות השוררת בביתי?".
ענה לו הבעל שם טוב: "תהיה בשמחה, זה סגולה לפרנסה טובה".
שאל החסיד "אך כיצד אוכל לשמוח כשאין בידי מאומה לתת לילדי הרעבים?".
השיב לו הבעל טוב "מה לא עושים בשביל פרנסה…".
אכן, אין דבר שלא עושים למען הפרנסה. כולם מתאמצים ומתייגעים בכל דרך אפשרית על מנת שתהיה להם פרנסה בשפע. אך לפעמים קורה שההשתדלויות המרובות אינן עוזרות, ונדמה כאילו שניצבים מול מחסום. הסיבה הפנימית לכך היא שה'צינור' דרכו שולח אלינו הקב"ה את השפע – צר.
אז מה עושים כדי להרחיב אותו? מסתבר שיש עוד כמה דברים חשובים שניתן לעשות עבור ברכה לפרנסה בשפע.
בספר "בן יהוידע" נמצא שישנן שלוש סגולות לזכות לפרנסה ברווח ועשירות. האחת, צדקה ומעשרות. השניה, שמירת השבת כהלכתה, והשלישית, כיבוד התורה ולומדיה.
שבת – מקור הברכה
אומרת הגמרא: "אמר רב יהודה בשם רב, כל המענג את השבת – נותנים לו משאלות לבו, שנאמר בתהלים: "והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך"". לכן הסגולה לפרנסה החשובה ביותר היא להשתדל בשמירת השבת. מי שיזכה לשמור שבת כראוי , לא תחסר פרנסתו לעולם. "לוו עלי ואני פורע" – כאשר שומרים ומענגים את היום השביעי כהלכתו, הקב"ה דואג לנו שתהיה ברכה בפרנסה.
תורה ושכרה
כאשר יהודי מתנהג על-פי ציוויי השולחן ערוך, הקב"ה רואה שיהודי זה אינו מתפעל מפני הלועגים לו ואינו נבהל מפני המאיימים – ויוסיף לו בברכה לפרנסה, ובכל המצטרך לו.
פעם ענה הרבי מלובביץ' לאדם שמצבו הכלכלי הורע: " אולי החסיר לאחרונה בשיעוריו בתורה ובענייני מצוות אשר זהו, בטח, הסיבה הפנימית להעדר ההטבה בהנ"ל". כלומר, דווקא הוספה בלימוד תורה וקיום המצוות תהווה סגולה לפרנסה בשפע.
עשר כדי שתתעשר
הסגולה לפרנסה הבטוחה ביותר היא להרבות בצדקה, עליה אמר הקדוש ברוך הוא 'ובחנוני נא בזאת!', אנו יכולים להעמיד אותו כביכול במבחן: אם ניתן צדקה, הוא יעניק לנו פרנסה.
כאשר יהודי יודע בוודאות שהקב"ה מנהיג את העולם, והוא כתב בתורה שיש לתת לצדקה חומש "וארבע הידות יהיה לכם", הרי בשעה שיהודי נותן צדקה, נותן לו הקב"ה את "ארבע הידות".
כלומר, אם יהודי מנדב סכום מסוים לצדקה, ועדיין אינו רואה שום דרך מנין יוכל לקבל את הסכום שהבטיח לתת – עושה הקב"ה צינורות, כדי שהוא יצליח להשיג לא רק את הסכום שנדב, אלא שיהיה לו גם פי ארבע ש"יהיה לכם".
כל איש עסקים שיודע מעט חשבון יבין, שכדאי לו לתת חומש גדול ככל האפשר, כדי שיהיו לו "ארבע הידות" גדולים יותר. לכן בנתינת צדקה צריך לתת כפי יכולתו ויותר מכפי יכולתו.
הטוב והמטיב
סגולה נוספת לפרנסה בשפע אמר בעל "ספר החינוך": יֹאמַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּכַוָּנָה, וּבְכָךְ מֻבְטָח לוֹ שֶׁלֹּא יֶחְסְרוּ מְזוֹנוֹתָיו כָּל יָמָיו בְּכָבוֹד. וְיִתְחַזֵּק לְהָסִיר דְּאָגָה מִלִּבּוֹ מַה יֹּאכַל לְמָחָר וְכֵן מִכָּל חֶשְׁבּוֹנוֹת עַל הֶעָתִיד יַרְחִיק דַּאֲגָתוֹ, וְיִבְטַח בַּה' אֲשֶׁר אֵין מַעֲצוֹר לוֹ מִלְּהוֹשִׁיעַ בֵּין רַב לִמְעַט.
בברכת המזון אנו מכריזים מהו מקור הפרנסה: 'ה' אלוקינו מלך העולם הזן את העולם כולו בטובו בחן ובחסד וברחמים', וברכה זו חוברה על ידי משה רבינו בעצמו. כאשר אכן בטוחים בזאת ומאמינים ללא סייג, רואים במוחש כיצד מתקיים מה שנאמר בספרים הקדושים – ככל שהאדם חזק יותר בביטחונו בבורא העולם, כך משתפר מצב הפרנסה.
התפילה לפרנסה אינה רק בברכת המזון אלא כמעט בכל תפילה. חכמינו ז"ל תיקנו בתפילה בקשות מיוחדות לפרנסה והורו לכוון במיוחד בפסוק "פותח את ידיך ומשביע לכל חי…" כי בזכות התפילה פותח הקב"ה את צינורות השפע ושולח לכל אחד ואחד את כל מחסורו.